טראומה וזכרון

כאשר מנסים להתאושש מחוויות מציפות ומטראומה יכול להיות מועיל להבין איך הזיכרון פועל ובמיוחד איך זיכרונות קשורים לתחושות בגוף.

זיכרון הוא תפיסה מורכבת. אכתוב כאן קצת על איך הזיכרון עובד ומדוע הוא יכול להתבלבל בטראומה.

ישנם ביטויי פולקלור כמו 'זיכרון שרירים' ו' זיכרון תאי' שיכולים להיות שימושיים מאוד אבל צריך להשתמש  בהם בזהירות. הם מדברים על חשיבות המידע המאוחסן בגוף. עם זאת, חיוני להבין שכדי שהמידע יהיה זמין למודעות שלנו, המוח שלנו צריך להיות מעורב בעיבוד תזרים דפוסי המידע המתרחשים בגוף.

לא מודע מול זכרון מודע

אזור המוח שאחראי על עיבוד המידע יקבע אם הזיכרון הוא מרומז (זיכרון לא מודע או זיכרון אוטומטי) או מפורש ( שנזכרים בו במודע). אם המידע מעובד במוח הפרימיטיבי (גזע המוח, המוח הקטן והמערכת הלימבית) הזיכרון יהיה מרומז (לא מודע), אם הוא מעובד בנאוקורטקס, הוא יהיה מפורש (מודע).

חוקר הפאשיה גיל הדלי מדבר על איך הפאשיה בגוף מייצגת זמן. מידת דביקות ויישור מסוים של הסיבים ברקמות מחזיקים את הגוף בדרכים קבועות, בדיוק כמו קמטים בג'ינס ישן ואהוב שמתאים עלייך בול, יותר מכל מכנס אחר.

תארו לעצמכם אבא שצועק על ילדתו הקטנה. הכתפיים שלה מתוחות, הצוואר שלה מתכווץ ויש גל של הורמונים ופעילות הקשורים לפחד בגוף. אם זה קורה בתכיפות, הדפוס של 'כתפיים מתוחות צוואר מתוח' הופך ל 'דפוס פעולה' מושרש (Action pattern' Kozlowska et al 2015').

עכשיו דמיינו 30 שנה מאוחר יותר. הילדה היא עכשיו אישה והיא מרגישה לחוצה אז אולי היא מנסה שיעור יוגה, מקבלת עיסוי, הולכת לטיפול פסיכולוגי או משהו אחר שיתמוך בה. דווקא בסביבה החדשה, כאשר היא מתבססת בהרגשה בטוחה, ייתכן שהרקמות בצוואר שלה יתחילו לבטא התכווצויות ולחץ מתמשכים. מופיעה צורה בגופה, בדומה לתבנית שנוצרה בגופה בתור ילדה שצועקים עליה.

כשאנחנו מרגישים בטוחים, רגועים ונינוחים, מערכת העצבים שלנו מזהה הזדמנות להתארגן מחדש ולעבור תהליכי תחזוקה וריפוי. מהרגשה בטוחה, המערכת שלה עלולה לעבור לפתע לתחושות של אי נוחות, הורמוני לחץ עשויים להיות מופרשים, היציבה שלה עשויה לעבור ל"כתפיים מתוחות וצוואר תפוס" -הדפוס הישן והמוכר. היא עשויה אפילו ללכת הביתה באותו לילה ולחשוב או לחלום על אביה. לפעמים הרסיסים האלה יכולים להפוך לפלאשבקים פולשניים. 

זיכרון מפורש מול מרומז

השינויים שקרו בגוף עשויים להשתלב באופן מלא במודע או לא, אבל מה שבטוח זה שמשהו קורה. הזיכרון מובע באיזו שהיא דרך . 'זיכרון השרירים' הוא המתח והטונוס בצוואר.

ה"זיכרון התאי" הוא קולטני ממברנה תאית שהפכו להיות רגישים לכל הורמוני הלחץ, איתותים של מערכת החיסון וכימיקלים דלקתיים המופרשים בתגובת הפחד. 'דפוסי הפעולה' הם סכמות תנועה פשוטות, "ברירת מחדל", המוחזקות במוח הפרימיטיבי הישן.

המוח חש בשינויים במתח הרקמות ובסביבה הכימית התאית. רק אם כל המוח מעורב, יש לנו תפיסות, רגשות, זיכרונות ומחשבות שנמצאים במודעות.

במקום זיכרונות מפורשים (זיכרונות עם ציר זמן והפעלה בנאוקורטקס) יש לנו לרוב רק זיכרונות מרומזים (שברים בעלי מטען רגשי, רוטשילד 2000). עם זיכרונות מרומזים ההפעלה היא בעיקר במוח הפרימיטיבי.

איך זה נראה בפועל? האישה נהיית מפוחדת סביב תחושות בצווארה, אבל היא לא ממש יודעת למה היא מתעצבנת.

זיכרונות מרומזים מקודדים בפשטות במוח הפרימיטיבי. לעתים קרובות הם ללא הקשר. 

מערכות זיהוי האיומים שלנו מכילות הרבה ייצוגים סמליים של איום ('צוואר מתוח' הוא 'תג' מוצמד לפחד). מערכות זיהוי האיומים יפעילו 'מפלי הגנה' אם יזהו סכנה בזרם המידע הנכנס.

אם הניאוקורטקס מעורב אז יהיה לנו זיכרון מפורש - נוכל לעשות הקשר עם אירועים על ציר זמן. זיכרונות מפורשים בדרך כלל מגיעים למודעות רק לאחר שהגוף השתנה. במצב האופטימלי, ההיפוקמפוס וקליפת המוח הקדמית צריכים לעזור לאישה לומר 'אבא שלך צעק יותר מדי, אבל זה היה לפני 30 שנה'. הבעיה היא  שלחץ גורם להכל לנוע מהר מדי ונוטה לעכב את תפקוד ההיפוקמפוס והניאוקורטקס.

זיכרונות מפורשים אינם חיוניים כאשר מנסים לווסת את מפלי ההגנה. חשוב לכבד את הזיכרונות והסיפורים המופיעים, אבל כדאי לא להסיח את הדעת בהם ועדיף לא להשקיע יותר מדי אנרגיה בניסיון לגרום לנרטיב להתאחד. תאטו ממש והמשיכו להתמצא כדי להרגיש בטוחים בגופכם ובסביבתכם בזמן הנוכחי. (כתבתי על 'האטה' פרטים פרקטיים בניוזלטר הקודם) אמרו לעצמכם 'הסכנה לא מתרחשת עכשיו', גם אם המוח הפרימיטיבי שלך צורח עליך לרוץ, לקפוץ, להילחם או להתנתק.

ד"ר דיוויד ברסלי, מייסד

TRE -Tension Release Exercises  

אומר 'אתה לא צריך לזכור או להבין כדי לרפא טראומה'. המטרה היא להרגיש בטוחים עכשיו ולא להיות מופעלים על ידי 'זכרון הרקמות', 'זכרון התא' ו 'דפוסי הפעולה'. אנחנו יכולים ללמוד להיות יותר מדפוסי הגנה ישנים שמבקשים להשתלט.

זיהוי סימני מצוקה מוקדמים

כאשר עובדים עם טראומה חשוב לשים לב לשינויים בפעילות הקצבית של הגוף כאשר מתרחשים זיכרונות מרומזים. יש כמה אותות אזהרה מוקדמים מועילים המעידים שיותר מדי קורה בבת אחת. כמה סימנים מוקדמים להתגייסות ('מלחמה או בריחה') הם; שינויים בנשימה, קמטים בגבות, מתיחות הלסת או קפיצת אגרוף, צמצום טווח הקשב. גם מחשבות רבות, תחושות ורגשות שמוציאים אותנו מהרגע הנוכחי הם סימנים להאצה. 

סימנים מוקדמים של אימוביליזציה ('קיפאון' ו 'התנתקות') הם; טשטוש ראייה, הזעה, בחילות, חום, סחרחורת ועייפות. עוד הם תחושת ציפה, חוסר נוכחות , קושי ליצור קשר עין, חוסר תחושה או עקצוץ או אובדן מודעות לגוף. יובש בפה, ידיים או רגליים מעוותות בתחושה, חוסר תחושה של הבטן, ידיים קרות ותחושת היעלמות גם הם כולם סימנים טובים שכדאי להאט ולהתקרקע יותר (חיזרו לניוזלטר הקודם לקבלת עוד כלים פרקטיים סביב 'התקרקעות'.

כאשר אנו מבוססים יותר, נוכל למצוא את הקצב הנכון לנו כדי לווסת את עצמנו. לפעמים נוכחות של אדם אחר בטוח נחוצה כדי להוביל אותנו לוויסות משותף, כדי שנוכל ללמוד לווסת את עצמנו. ההקשר והסביבה ישנו את אופן ביטוי הזיכרונות, לטוב או לרע. המוח הפרימיטיבי אינו מגדיר חוויה במילים ומושגים אבל יגיב לבטיחות, למגע, לנוכחות ולתנועה איטית.

לסיכום…

• המידע מאוחסן ברקמות ובתאים של הגוף. לעתים קרובות אנו חווים רק קטעים של זיכרונות מרומזים.
• זיכרונות מאוחסנים בתוך אנשים. אנשים נמצאים בתוך משפחות, חברה ותרבויות. זיכרון הוא תפיסה מורכבת התלויה בהקשר. התפיסה והזיכרון מבוססים על עקרונות דומים והזיכרונות שלנו נוצרים באופן דינמי בכל פעם שאנו נזכרים מחדש.
• מערכות זיהוי האיומים במוח הפרימיטיבי יכולות לשנות את הפרשנות שלהם כשהגוף משתנה.
• הגירוי של מערכת זיהוי האיומים יכול לנבוע ממצבים שונים: מצב בטוח, חדשני, ממתח מתמשך או מסמל לא ידוע.
• המוח הפרימיטיבי אינו חזק במיוחד במילים ומושגים, אך יגיב לבטיחות, למגע ולנוכחות.
• אם נוכל לתמוך בשינוי בגוף, ולווסת את עוררות היתר המואצת, נוכל לשנות הפעלה לא נעימה מבלי שנצטרך להבין או לזכור את אירוע הטראומה. 

במהלך קורס הכשרת מטפלי קרניו סקראל של Body Intelligence, אנחנו לומדים מיומנויות נוכחות, מגע ותקשורת מילולית שתומכים בשינויים שקרו במנגנון ההגנה שנשאר בדריכות יתר בעקבות חוויות טראומטיות. בסוף הקורס תצאו עם כלים לעזור לאנשים לעבד חוויות טראומטיות בבטחה, בקצב הנכון להם. 

אם אתם רוצים לחקור עוד על טראומה וריפוי, בקרו בדף הקורס בו תוכלו לקבל עוד פרטים על ההכשרה…